להיות יהודי זה להיות ליברלי.
זה לשאת על הכתפיים את התואר ״המיעוט הנרדף בהיסטוריה״
ולזכור שבכל מקום שאליו נדדנו השתמשו בנו ככלי לשנאה בשביל מטרות אישיות.
זה לספר בכל חג ששנאת חינם הרסה אותנו שוב ושוב ושוב, וזה גם לא ללמוד את הלקח הזה
שוב ושוב ושוב. זה דת ולאום שבאים ביחד, היסטוריה וכאב, מאבק ותקומה.
להיות ישראלי זה להיות ליברלי.
זה לקנות אצל הבוכרי, להתייעץ עם הערבייה, לשתות עם הרוסיולפלרטט עם התימניה,
להפגין עם אתיופי ולהתפלל עם האשכנזי. כל מה שאנחנו מקבלים, כל מה שהרווחנו ביושר
היה בגלל שאנחנו שמים את ערך האדם לפניו ולא האם הוא יצא מהרחם הנכון או לא.
זו הסיבה ששאר העולם עדיין עוד איכשהו מעריך אותנו
להיות הומו זה להיות ליברלי
זה לגדול עם הידיעה שתמיד ישנאו ויאהבו אותך בלי קשר לדת, מין או מוצא.
זה מה שמאפשר לך לא לראות את ההבדל המיותר הזה בין נשים לגברים,
להיות רגיש לנרדפים ולהיות שומר הסף לאנושיות ולאהבה.
להיות פוסט טראומטי ובעל מוגבלות זה להיות ליברלי.
זה ליפול לתהומות הכי גדולות ולגלות שמי שמושיט לך יד לא בודק מי אתה, מה אתה, מאיפה באת ומה הביא אותך לכאן.
זה לסבול מכל כך הרבה כאב ואפליה עד שכל ההתעסקות במי ששונה ושונא פשוט נעלמת ומותירה אותך בלי אגו ורגיש לכאב של אחרים, ולא מה הם עושים בשבתות.
להיות בן אדם זה להיות ליברלי.
זה לדעת שכולנו על אותו הכדור ואנחנו אחראים עליו, זה לקחת חלק ממארג אקולוגי של אנושיות.
זה לפחד ששיעול אחד בצד אחד של העולם יהרוג מיליונים בצידו השני, שמילים של אדם אחד הם שלושה כדורים באקדחו של קיצוני.
להיות ליברלי זה לנסות ולחבר את הפאזל הזה, הבלתי אפשרי והמרתק,
גם כשזבובים קטנים מפריעים לך לשחק.
