מעלה מעלה: פרידה מצביקה פיק.
המאסטרו, מלך הפופ הישראלי, הסמל של שנות השבעים הצעירות. איך אפשר להיפרד ממך וממה שאתה מסמל?
מעלה מעלה: פרידה מצביקה פיק. Read More »
ההוא שכותב מהבטן
כל הרגעים וזיכרונות שהופכים אותנו למי שאנחנו.
בקיצור, אני מתגעגע אלייך ויאטנם
בספטמבר הזה יעברו 10 שנים מאז שהכרנו, 10 שנים בהם העולם שלי התהפך, והכל התחיל אצלך – ויאטנם. מכתב געגוע.
בקיצור, אני מתגעגע אלייך ויאטנם Read More »
יש בי אהבה (ט"ו באב 2022)
יש בי אהבה לחצי היותר טוב שלי, לחברי הטוב ביותר, זה שעושה את אותה הטעות בכל בוקר ובוחר להתעורר לצידי בחיוך, אחד שלא מתרגש מהשטויות שלי ושאיתו אני פשוט הופך להיות בנאדם טוב יותר. יש בי אהבה גם לחצאים ישנים, אהבה צובטת בתחושת ריקנות קלה כמו פרק אחרון בהחלט של סדרה שאהבת, אהבה של "מה
יש בי אהבה (ט"ו באב 2022) Read More »
סופ"ש יוטיוב: פרסומות ישראליות של פעם
עייפים אחרי יום ארוך אבל מפחדים להוריד את המסך מהמכשיר? חווים התקף חרדה ולא מצליחים להשתחרר? יושבים עם חברים ואין מה לראות בכל ערוצי הסטרימינג שמכילים מיליארדי שעות של תוכן? בואו לצפות בפרסומות של פעם! למה דווקא פרסומות? קודם כל כי אני אוהב לצפות בהן, החלום לגדול ולהיות פרסומאי לשעבר התחיל עוד מילדות, מהפרסומות הללו.
סופ"ש יוטיוב: פרסומות ישראליות של פעם Read More »
על קרוהן, להיות שכיר ואילוסטרייטור
״אני לא יודע מה אתה עושה אבל תמשיך ככה ״ אני לא נוטה לשתף אחרי המסע שלי לשיקום והחיים לצד המוגבלויות, אבל הפעם אני מתרגש אז אשתף. מחלת הקרוהן ואני הגענו להסכם הפסקת אש ובתקווה שלא יופר בקרוב. אני מלא תודה למשפחה הקטנה שלי ולמשפחות שלנו, לרופאים, לחברים ולצוות המדהים שעוטף אותי. אני לומד בדרך
על קרוהן, להיות שכיר ואילוסטרייטור Read More »
נזכרתי: נוסטלגיה ישראלית
מודה, לא רואה טלוויזיה. נודר, יוטיוב היא הטלוויזיה שלי. יש בה הכול (באמת הכול) ולא פעם אני מוצא עצמי משוטט בפחד ובהנאה בין הסמטאות האפלות של מגדל בבל הדיגיטלי הזה. מידי פעם אשתף כאן את הרגעים, הקולות והצבעים שתמיד רציתם לראות ולא ידעתם! אז שבו בנחת, תכינו את הג'ויינט, הקלונקס או כוס היין של הערב
נזכרתי: נוסטלגיה ישראלית Read More »
פרידה ממודי אחר, מודי של ההיסטוריה
לפני כשלוש וחצי שנים, זמן קצר אחרי שכלבתי נפטרה, החלתי לסבול התקפי חרדה חזקים באופן יוצא דופן. חזקים כל כך עד שהייתי רץ בהיסטריה ללא אוויר ומוצא את עצמי במוקד חירום שוב, ושוב, ושוב. ניסיתי הכול, באמת שהכול. אבל אחד הדברים שהרגיעו אותי הכי הרבה בימי מתח הם סרטי התרבות של מודי וענת. את הפרקים
פרידה ממודי אחר, מודי של ההיסטוריה Read More »
על מה נשתנה (הרבה), נוסטלגיה וקצת פסח
מה נשתנה? נשתנה נשתנה… אני לא יודע אם זה בגלל שאנחנו נמצאים בתקופה חשוכה בהיסטוריה אבל הדיסאוננס בין אווירת החג של היום למה שהייתה פעם היא… שונה. לא אומר לרעה או לטובה, פשוט שונה. היא יותר ממוקדת, קצרה ופשוטה, כמו שהתרגלנו מאז שיש לנו עולם שלם בכיס של ג׳ינס. כן, פעם הייתי ילד זה נכון
על מה נשתנה (הרבה), נוסטלגיה וקצת פסח Read More »
על מהדורת החדשות, רייטינג וכתבים שעוברים את הגבול
אנחנו אשמים. הפיגועים האחרונים חיזקו אצלי (אצל כולנו) את הזעם על גופי החדשות שמנסים למשוך רייטינג במקום לספק את מה שהכי חסר לנו ממנה – הממסדיות. אני בטוח שעבור עורך, שצריך להציג נתונים טובים בסוף החודש אחרת יחטוף על הראש, כל האמצעים כשרים. הרי אנחנו גם ככה מוצפי בכל הדברים ״העסיסיים״ כמו תמונות לא מצונזרות
על מהדורת החדשות, רייטינג וכתבים שעוברים את הגבול Read More »
על פוטיניזם, יוגה ואותיות על טנקים
התחלתי לעשות יוגה, פעמיים בשבוע. נשימות עמוקות פנימה, נשיפות ארוכות החוצה, ברכת השמש, כלב מסתכל מטה, חתול, גמל, יונה… כעובד ספארי לשעבר אני מרגיש מחוייבות פנימית לייצג את כל החיות הללו ואחרות בכבוד בכך שאשתרש (העמסת כובד ויציבות באזור של הגוף) ואתארך (כאבים בגידים) עד כמה שצריך. לא ידעתי עד כמה זה קשה, אבל
על פוטיניזם, יוגה ואותיות על טנקים Read More »