הדר מוכתר היא הדבר הכי טוב שיצא מבחירות 22
הכרוניקה של הקיצוניות עובדת כך
שאחרי כל אסון או משבר הקיצוניים עולים לשלטון בזכות פחד,
מחוזקים בצבא אזרחי צעיר שרוצה תוצאות, ולא משנה לו כיצד הן יקרו, ועל חשבון מי.
אני מת מפחד שהימין הקיצוני יעלה בבחירות הקרובות, שיחסמו ערים בשבת, שיסגרו כל תקשורת, שימנעו שירת נשים באירועי תרבות (ממה שיישאר)
ושיכניסו את בן זוגי ואותי למאסר כי נולדנו עם נטייה במיעוט.
זאת לא הגזמה, כיהודי, המיעוט הנרדף ביותר בהיסטוריה,
זה בדם שלי לדעת איך זה להיות על הכוונת של קיצוניים שישתמשו במי שאני ככלי שנאה
בשביל שיהיה להם תלוש נחמד בעשירי ולעוד סלפי עם קושמרו.
אבל אז, אני רואה את גברת מוכתר, שמזכירה לי שפוליטיקה זאת קריירה לכל דבר.
עבודה עם תנאים כאלו שאנשים מוכנים למכור את אמא שלהם (או את אבינו שבשמיים). אל תטעו, מי שבאמת רוצה לעזור למדינה מקריב למענה,
מתנדב, קורע את נשמתו עבורה, משקיע זמן וכסף ודואג שהיא תיראה טוב בעולם. זה לא מה שקורה כאן, לא עם אותם האנשים בשלושים שנים האחרונות
שבתכל׳ס חוזרים לאותו מושב בקונסטלציה כזאת או אחרת.
הדר מוכיחה לכולנו כמה קלה, ועלובה שיטת העבודה של הכנסת בישראל.
צריך תעודת יושר בשביל להיות שומר בכניסה לקניון, אבל לא בשביל לשמור על הנכסים של המדינה.
מדברים על יוקר המחייה אבל לובשים חליפות בשווי 3 משכורות (או 30 קצבאות) ורחוקים פי 5 מהשכר הממוצע במשק.
מי שבאמת מחליט כמו בעלי שליטה ובכירים לעולם לא משתנים ואנחנו מעדיפים לדבר על פוליטיקה 90 אחוז מהיום ולתלות
את הפנים היפות של הפוליטיקאי החביב עלינו במרפסת, בזמן שבפח למטה מחטט גיבור/ת ישראל שמחפש בקבוקים לפיקדון.
ועדיין, גברת מוכתר עם כתם קטשופ במפשעה תתפוס יותר פוסטים וחפירות מכל זה.
היא יודעת שהכל בולשיט, ושזה לא מספיק ללבוש את אותו כובע של פיראט שוב ושוב, צריך גם לדעת איך לעשות רעש ולשווק את עצמך כדי להתארגן
על תפקיד נוח, מעל החוק, שלא דורש ממך יותר מידי, ובסוף עוד מפנק אותך באיזו ביוגרפיה שמונחת מאובקת על המדף בסניף של צומת ספרים.
בקיצור, היום אנחנו הולכים להצביע מיהם החתולים שהולכים לשמור לנו, הרוב השפוי והפחדן, על השמנת.
אז הדר, תודה לך, אחשוב עלייך היום בקלפי (מן הסתם לא אצביע לך, אולי כשתהי בעונה הבאה של האח, או כשתתפקדי לליכוד או לעבודה נראה כבר…)
מי שמצביע משפיע.
