יש בי אהבה לחצי היותר טוב שלי, לחברי הטוב ביותר, זה שעושה את אותה הטעות בכל בוקר ובוחר להתעורר לצידי בחיוך, אחד שלא מתרגש מהשטויות שלי ושאיתו אני פשוט הופך להיות בנאדם טוב יותר.
יש בי אהבה גם לחצאים ישנים, אהבה צובטת בתחושת ריקנות קלה כמו פרק אחרון בהחלט של סדרה שאהבת, אהבה של "מה אם" בשילוב "תודה לאל", חצאים מדהימים כל אחד בדרכו עם נשמה הדומה לשלי, וכנראה שזה מסביר לא מעט…
יש בי אהבה לקבב פרוותי שהולך על ארבע בסלון עם המבט מלא אהבת חינם בתוך זוג עיניים חומות ומדהימות. אהבה לייצור שזקוק לך לא בשביל סיפוק אישי אלא גם כדי לצאת מעצמך ולדאוג לו, ולך.
יש בי אהבה למשפחה שלי, ולמשפחה השנייה שלי, להאנשים המדהימים שגורמים לך להרגיש בר מזל ולהבין שבסוף היום משפחה זה הכול, באמת שהכול.
יש בי אהבה לעיר הלבנה, לשדות הירוקים ולאלפי הציפורים, לשמי הכוכבים בלילות מדבר, לאנשים עם עיניים טובות ורטט של מיתר, למעשים קטנים שמשנים עולמות שלמים, לריחות, לטעמים והסיפורים שאין כבר לא מעוניין לשמוע, יש בי אהבה לחיים שמעולם לא חוויתי.
יש בי אהבה לשקט של שישי בצהריים, כשהרחובות מתרוקנים כדי לתת לאווירת הקדושה לנקות את הרחובות מהשבוע שחלף, לקול תפילה, לסלילי הנשמה, לדמעה מתרועה של שופר ולדקה או שניים של הכרת תודה בצפירה.
יש בי אהבה למי ששומר עלי מסביבי, ולהוא שלמעלה הדואג שבסוף כל דרך ייסורים מגיעה הסיבה שתגרום לך להעריך את כל הסבל. בין אם הוא יושב בכס של מעלה או בכיסא של הביטוח הלאומי, הוא מאפשר לי שקט כדי להתרכז בהודיה.
ובסוף, נשארה לי עוד קצת אהבה, בשבילי, שאני שומר אותה לימים קשים כשאני לא רואה את כל מי שאוהב אותי בחזרה.
ט"ו באב שמח, אוהב אתכם.
