מודה, לא רואה טלוויזיה.
נודר, יוטיוב היא הטלוויזיה שלי. יש בה הכול (באמת הכול) ולא פעם אני מוצא
עצמי משוטט בפחד ובהנאה בין הסמטאות האפלות של מגדל בבל הדיגיטלי הזה.
מידי פעם אשתף כאן את הרגעים, הקולות והצבעים שתמיד רציתם לראות ולא ידעתם!
אז שבו בנחת, תכינו את הג'ויינט, הקלונקס או כוס היין של הערב ותהנו*.
—
והפעם: נוסטלגיה ישראלית (חלק 1 מתוך 74 בערך)
פותח את הלב: מקרון 1 – פתיח
שנה: 1985/6
למה?: בגלל הקצב, האנימציה, הגעגוע לטוב נגד רע בלי כל הפוליטיקה. וגם אם מישהו בן 40 אומר לכם שהוא לא אוהב אנימה תראו לו את זה, כן, גם זה מיפן.
עוד מירעם נתנהו
בא לי אטארי: קופיקו – הפרק הראשון באורך מלא
שנה: 1993
למה?: אחד הסיטקומים הראשונים לילדים, מבוססים על הספרים הנפלאים של תמר-ברונשטיין לזר (כן, אותה תמר מהסדרה) אחת הסדרות הקסומות שמעבירות (או גורמות) למחלות אצל ילדים שנשארים בבית במקום ללכת לבית הספר. וכולנו חלמנו בילדותינו על דירה פסיכודלית שכזאת. ובקוף.
עוד מעמוד קופיקו
מתקשים להירדם?: סרטון הדרכת ועדת בחירות 96
שנה: 1996 (ובטח עדיין משודר עד היום איפשהו…)
למה?: כי חשוב שנדע כיצד הפוליטיקה עובדת, בספק אם היא השתנתה בהרבה. חשוב שנראה שגם #היום_זה_לא_היה_עובר , למרות הפלרטוטים החמים בין העובד הצעיר והחתיך
לבין תמר ברונשטיין לזר שקוראת לעצמה מירב משום מה. אם תהיתם היכן היא מחלטרת כדי לממן את הדירה הפסיכדלית ההיא…
עוד מעמוד נוסטלגיה
ולקינוח: טראנס הדרדסים
שנה: 9\1998
למה: כי זהו השיר שהפך את הדור שלי מילדים חסרי מנוח לנערים חסרי מוח ועדיין שרדנו את הניינטיז, סוג של.
עוד מעמוד "הארכיונר"
*האתר אינו ממליץ על צריכת חומרים מסוכנים שאינם באישור רפואי, החיים יפים גם בלי.
